היה או לא היה?

כאשר צללים של פגיעה מינית בילדות עולים בטיפול.

במהלך הטיפול הפסיכואנליטי שלה העלתה גברת A חשדות בדבר פגיעה מינית שחוותה בילדותה מצד אביה. האנליטיקאי, פרופסור ג’פרי פראגר, חש טלטלה לנוכח דבריה. שברי זיכרונות, חוסר ודאות וחרדה עזה מילאו את החדר וחוללו משבר בין גברת A, שתבעה מן המטפל אישוש לאמיתות הזיכרון, לבין פראגר הנדהם. גברת A דבקה בעמדתה כי גילוי העריות אכן אירע, ואילו פראגר התעקש כי הדברים בעצם עולים כדי לעקוף את רגשות המשיכה שלה כלפי אביה וכלפיו. שאלה נוקבת הכתיבה את המשך האנליזה – “היה או לא היה“?

האם זהו קול זעקת הטראומה, שאינה שוקטת עד שתישמע? הזהו קולה של חוויה שאין לה מילים בשל האימה הטמונה בחובה או שמא היה זה תעתוע של הנפש?

תיאור מקרה זה עומד במרכז סדרה של הרצאות ודיונים שהגתה והנחתה עפרה אשל. אשל, פסיכואנליטיקאית ישראלית בכירה, הזמינה עשרה מטפלות ומטפלים מתחום הטיפול בטראומה ודיסוציאציה, חלקם מומחים לטיפול בפגיעה מינית, חלקם פסיכואנליטיקאים, להגיב למקרה של גברת A ולסוגיות שהוא מעורר. למפגש האחרון הגיע ג’פרי פראגר עצמו מלוס אנג’לס, והוא הגיב לטיעונים השונים שהעלו המרצים הישראלים. קהל גדול, רובו אנשי טיפול, השתתף בדיונים לאורך כל הסדרה.

ספר זה, בעריכתן של עפרה אשל וצביה זליגמן, מביא את ההרצאות במלואן, בליווי מבוא, אחרית דבר ותיאורי הדיונים, תגובות הקהל והדינמיקה ששררה באולם במהלך המפגשים.

אנשי בריאות הנפש, מטפלים ומטופלים כאחד, ימצאו בספר היה או לא היה מקור עשיר בנושאים מעוררי עניין ומחלוקת, בתקופה שבה המודעות הטיפולית והחברתית אליהם גוברת: טראומה, דיסוציאציה, גילוי עריות, תעתועי הזיכרון ויחסי מטפל-מטופל.