טיגר טיגר

יוֹם אֶחָד טִיגֶר-טִיגֶר קָם עַל צַד שְׂמֹאל, וְהַכֹּל נִרְאָה לוֹ נוֹרָא.
הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ לֹא שָׂמוּ לֵב אֵלָיו, הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ שִׂחֲקוּ נֶהֱדָר בִּלְעָדָיו,
וְטִיגֶר הָיָה בָּטוּחַ לְגַמְרֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא אוֹהֵב אוֹתוֹ,
וְשֶׁלְּאַף אֶחָד לֹא אִכְפַּת מִמֶּנּוּ.
הוּא פָּגַשׁ אֶת צָב, וַעֲדַיִן הִרְגִּישׁ נוֹרָא,
עַד שֶׁצָּב שָׁאַל אֶת טִיגֶר-טִיגֶר אַרְבַּע שְׁאֵלוֹת דֵּי פְּשׁוּטוֹת,
וּלְטִיגֶר נִהְיָה בָּרוּר כְּאוֹר הַיּוֹם שֶׁהַמַּחְשָׁבָה שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ,
הִיא זוֹ שֶׁיָּצְרָה אֶת הַהַרְגָּשָׁה הַנּוֹרָאָה שֶׁלּוֹ,
וְשֶׁהוּא יָכוֹל דֵּי בְּקַלּוּת לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּחְשָׁבָה וְאֶת הַהַרְגָּשָׁה.